<?xml version="1.0" encoding="utf-8" standalone="yes"?><rss version="2.0" xmlns:atom="http://www.w3.org/2005/Atom"><channel><title>Self Development on תומרקוד</title><link>https://tomercode-hugo-blog.pages.dev/tags/self-development/</link><description>Recent content in Self Development on תומרקוד</description><generator>Hugo</generator><language>he-IL</language><lastBuildDate>Mon, 04 Jan 2021 05:00:32 +0000</lastBuildDate><atom:link href="https://tomercode-hugo-blog.pages.dev/tags/self-development/index.xml" rel="self" type="application/rss+xml"/><item><title>איך להשיג פרודוקטיביות מקסימלית?</title><link>https://tomercode-hugo-blog.pages.dev/2021/01/blog-post.html</link><pubDate>Mon, 04 Jan 2021 05:00:00 +0000</pubDate><guid>https://tomercode-hugo-blog.pages.dev/2021/01/blog-post.html</guid><description>&lt;h2&gt;&lt;/h2&gt;
&lt;p&gt;&lt;img src="https://tomercode-hugo-blog.pages.dev/images/posts/2021/01/blog-post/image-01-a73fa86d72.png" alt=""&gt;&lt;/p&gt;
&lt;h2 id="מבוא"&gt;מבוא&lt;/h2&gt;
&lt;p&gt;בעולם התעסוקה כיום יש בעיה מהותית מאי פעם - &lt;strong&gt;הסחות דעת&lt;/strong&gt;. היכולת לשבת ולבצע עבודה איכותית לאורך זמן כמעט ונעלמה מהשוק, ובטח שהיא כבר לא עיקרו.&lt;/p&gt;
&lt;p&gt;בתחום התוכנה ובחברות ההייטק מרגיש לי שזה לא פחות גרוע. מגיעים לעבודה (מאוחר יחסית), עובדים חצי שעה, מגיע חבר, שותים קפה, עובדים עוד כמה דק׳, פגישת דיילי סטנדאפ (כי חייבים להתעדכן), ממשיכים לעבוד, הסלאק פתוח, מישהו צריך עזרה עם משהו שאנחנו התעסקנו בו, אז מה, לא נעזור? עולים לזום, ארוחת צהריים, קפה של אחרי, happy hour ועוד מיליון פעילויות שהחברה מארגנת. והכי חשוב - שעה ביום של ויכוחים על Naming.&lt;/p&gt;</description></item><item><title>המדריך לבניית קריירת החלומות</title><link>https://tomercode-hugo-blog.pages.dev/2020/12/blog-post.html</link><pubDate>Thu, 17 Dec 2020 07:45:00 +0000</pubDate><guid>https://tomercode-hugo-blog.pages.dev/2020/12/blog-post.html</guid><description>&lt;p&gt;הפוסט הזה שונה מהפוסטים שאני כותב בדרך כלל, לא תראו בו דוגמאות קוד ולא אדבר בו על ספרייה חדשה בפייתון.&lt;/p&gt;
&lt;p&gt;אני כותב את הפוסט הזה כי אני מאמין שהידע המקצועי שלנו הוא לא הכל ועלינו ללמוד הרבה על הפילוסופיה של שוק העבודה, על ניהול זמן ופרודקטיביות, על יחסי אנוש, ניהול סטרס וכל מה שאני מכניס תחת המטרייה של ״self development״.&lt;/p&gt;</description></item><item><title>טיפים על פחד מהרצאות ודיבור בכנסים</title><link>https://tomercode-hugo-blog.pages.dev/2019/07/blog-post.html</link><pubDate>Sun, 07 Jul 2019 12:14:00 +0000</pubDate><guid>https://tomercode-hugo-blog.pages.dev/2019/07/blog-post.html</guid><description>&lt;p&gt;לאחרונה העברתי את ההרצאה הראשונה שלי בכנס בינלאומי בהודו (Appium Conf), וחשבתי שזו הזדמנות טובה לדבר קצת על כל הנושא הזה של הרצאות ועמידה מול קהל.
מישהו פעם אמר לי שהפחד הכי גדול שקיים לאנשים בעולם זה לדבר מול קהל, ומיד לאחר מכן הפחד ממוות. אני לא יודע כמה האמרה הזו נכונה באופן מחקרי, אבל מה שבטוח, אני לגמרי מזדהה איתה.
את ההרצאה הראשונה שלי מול אנשים העברתי במקום העבודה שלי לפני כשנתיים וחצי, היו שם באיזור ה-50 איש. ראש הצוות שלי לא הגיע לפגישה המחלקתית וביקש ממני להציג במקומו את תכניות העבודה של הצוות לשנה הקרובה. ההרצאה ערכה כ 10 דק&amp;rsquo;, לדעתי עשר הדקות הארוכות בחיי. למרות שהתכוננתי, היה לי פחד במה רציני, למרות שהיו לי הערות במצגת, הסתבכתי איתן מאוד ונלחצתי, ומעצם העובדה שנלחצתי נכנסתי אפילו ליותר לחץ. אחרי כדקה של מילמולים באמצע המצגת הצלחתי להזכר במה שרציתי להגיד במצגת והמשכתי. לאחר שסיימתי את ההרצאה הייתי עם תחושה נוראית - איך בפעם הראשונה שאני מרצה אני מפשל בכזו צורה?
הרבה פעמים, לפני שאנחנו עולים לדבר או בכלל שוקלים אם להגיש מועמדות לדבר (בין אם בכנס או סתם בדיון), מה שמסתתר מאחורי המחשבות שלנו הוא בדרך כלל פחד, ואפילו חרדה שמה שנגיד לא יהיה נכון, מה יחשבו עלינו, אולי מי שאנחנו עומדים מולו בהרצאה מבין בנושא שאנחנו מדברים עליו יותר מאיתנו?
המאמר הזה עוסק בכמה טיפים &lt;strong&gt;פסיכולוגיים&lt;/strong&gt; שעזרו לי להתגבר על הפחד מלדבר מול קהל, והם מזכירים לי להרגע לפני שאני עולה לדבר או סתם כשאני שוקל הגשת מועמדות.&lt;/p&gt;</description></item></channel></rss>